קאסר דיווי 7-23.9.2019


קאסר דיווי הוא כפר קטן (מאכלס כ-700 משפחות), ציורי ומבודד יחסית. הכפר נמצא במדינת אוטראקהאנד (Uttarakhand)  בצפון-מערב הודו.

קאסר דיווי בנוי מרחוב אחד בלבד על צלע הר, המתנשא לגובה של 1,600 מטרים, שקט מאד ומשקיף על נוף פסטורלי מיוחד ונהדר, מעמקים ירוקים ומהרי ההימלאיה. המקום מלא בעצי אורן. ישנם מספר גסטהאוסים שקטים ומבודדים שנמצאים בקצה שבילים העולים ויורדים על צלע ההר מתוך הרחוב המרכזי.

לקאסר דיווי הגענו לאחר טיסה קצרה ונסיעה של 4 שעות. הגענו מותשים, חלשים ועדיין מתאוששים מהמחלה שחטפנו ברישיקש.

עם הגעתנו חיכה לנו בעל הגסט האוס (שווידא במהלך כל היום שאנחנו בסדר), וכשהגענו הבנו מיד שעשינו בחירה נכונה להגיע לכפר הזה. מיד התחברנו אל בעל הגסט האוס ואל משפחתו, שדאגו לשהייתנו ולהיות חלק מהחוויה שלנו בכפר. 

הגסט האוס בנוי על צלע הר ומשקיף לנוף הררי מדהים ובימים טובים נחשפים גם הפסגות המושלגות של הרי ההימלאיה.

קאסר דיווי הוא היעד שהיינו צריכים בטיול, כפר שקט, אנשים מקסימים, אנשי הגסט האוס הדואגים, אווירה שקטה, נעימה, חיים פשוטים ומקומיים שפזורים בבתים על צלעות ההרים, עובדי כפיים, צבעוניים ושמחים.

לכל מקום שהגענו בהודו לקח לנו כמה ימים להתאקלם, וגם פה. אך כשמתאקלמים, מכירים ומבינים איפה אנחנו נמצאים ההנאה גדלה ויש הרגשה של בית ושל חלק מהמקום.

החדר במלון היה גם מספיק גדול, 2 חדרים, מטבח ומרפסת גדולה כדי לתת לנו את הרגשת הבית ולהשהות גם יותר בחדר.

אמנם קאסר דיווי בנוי מכביש אחד, ממספר מסעדות מועט, אוכל בעיקר מקומי וממספר אנשים מועט, אך יש אינסוף חוויות לצבור מהמקום. לקחת דף וצבעים לשבת ביער ולצייר, לעשות פיקניק מתפוחים ובננות, לשבת עם רועה העיזים באמצע היער ולהאכיל את העיזים והפרות, ללכת בשבילי הכפר ולפגוש מקומיים וילדים שמתרוצצים יחפים אך שמחים מאוד, לחייך ולענות לכולם בשלום, ובעיקר לנוח, להניח את הראש ולהיות פה.

הסיפור שרץ בכפר עם החבר'ה הצעירים הוא שמסתובבים בסביבה נמרים באופן חופשי, 2 מהצעירים שהכרנו פגשו נמר במהלך טיול לילי שלהם, הם מספרים שהם הסתכלו לו בעיניים במרחק של פחות ממטר. לא בטוח שאני הייתי שורדת חוויה כזאת...

במשך השהות שלנו בכפר בילינו ביערות סביב, בהליכה בשבילים, בביקור במקדש, בטיול למפעל בדים כדי לראות את כל תהליך הכנת הבדים, נסיעה לעיר שנמצאת כ- 10 ק"מ מהכפר והליכה בשווקים ובבילוי משפחתי משותף בגסט האוס.

את הבקרים בילינו בארוחת בוקר בגסט האוס מול פסגות ההימלאיה, יקי דאג להביא את הקפה ממקום אחר, שבו ישבו בכל בוקר מרבית המטיילים הישראלים (הסיבה לכך שהקפה הזכיר את הקפה בארץ), ובלימודים של הילדים, בעיקר את השפה האנגלית. איבזרנו את המטבחון בחדר במצרכים רבים לכל מה שמתחשק לנו במהלך היום (היינו צריכים להחזיר לעצמנו את הקלוריות שאיבדנו) וליהנות מכך שהחדר מזכיר את ההרגשה בבית. 

העזנו גם יום אחד לצאת לטיול למפלים (למרות שאמרו לנו שזו הליכה קשה). זו היתה דרך משגעת, בין בתי המקומיים, היער, הטבע המהמם והשבילים הלא ברורים. הדרך אמנם היתה לא פשוטה אך מיוחדת מאוד. והמפלים – קטנים אך מספיקים לנו ולילדים כדי להכנס למים הקרים ולהנות.

את ערבי השישי בכפר בילינו בבית חב"ד, עם כ- 50 ישראלים מטיילים באווירת שבת נחמדה ובשיח עם אנשים שונים והסיפורים שלהם. כשמטיילים זמן רב מחוץ לישראל יש את הרצון לחיבוק חם ממישהו מבוגר ואת זה קיבלתי מרחל שמנהלת את בית חב"ד, ויש גם הרצון להתחבר לפעמים קצת יותר להיותך ישראלי עם מסורת שליוותה אותך עד כה. אז בית חב"ד הוא בית חם שהיה לנו האופציה לבקר שם מדי פעם ולהעביר את הזמן בנעימים.

את השהיה בקאסר דיווי הארכנו לשבועיים (דחינו את הטיסה לנפאל ב- 5 ימים כדי לבלות עוד בכפר) והוא בין המקומות שהכי נהניתי בהם בהודו.

היום האחרון היה מוקדש ליום פרידות מכל האנשים שהכרנו ומהחוויות הטובות ביותר. הרגשנו את הצורך להגיע שוב ליער, עם רמקול, פירות וכמה חטיפים. שמנו מוסיקה ורקדנו באמצע ההר מול ההרים המושלגים שנראו באותו היום באופן הבהיר ביותר שהיה עד כה, ממש מסיבת טבע קטנה עם הילדים :).

החיבור לכפר ולמקומיים מאוד הקשה את העזיבה, לוותר על השקט שבכפר, החיים הפשוטים והקסומים, האוויר הצלול והנוף המשגע, אך העונה בנפאל התחילה והיא קצרה מאוד, אז אנחנו אורזים וממשיכים הלאה.