טרק סובב אנפורנה 29.9-7.10.2019


את הפוסטים על נפאל בחרתי לחלק ל- 2, האחד טרק סובב אנפורנה והשני יתר המקומות. גולת הכותרת של נפאל הוא הטרק, הרי מה הטעם להגיע לנפאל אם לא לראות את כל נופי האנפורנה המדהימים שנגלים לעיניינו בכל יום.

טרק סובב אנאפורנה, שהתקצר בשנים האחרונות בשל סלילת כבישים, היה ונותר הטרק הפופלארי ביותר בנפאל בקרב מטיילים. כעשרה ימי הליכה בין מגוון נופים גדול, כפרים, נהרות, יערות, גשרים תלויים מעל נהרות, שמתחלפים בנופים חשופים ובפסגות מרשימות, רמת הקושי שלו בינונית (עם כמה קטעים קשים, אבל בהחלט אפשריים), והחוויה הכרוכה בהליכה בו מגרה ומסעירה את כל החושים.

החלטנו לעשות את טרק סובב האנפורנה בגלל כל הסיבות הללו, רצינו בעיקר לחוות את ההרים מקרוב, ממש כמעט לגעת בהם.

מאילוצי גובה היינו צריכים לסיים את הטיפוס ב- 3,500 מטר, לאחר 7 ימי טיפוס, כאשר גם בגובה כזה חווים כמעט את רוב החוויה העוצמתית הזאת.

תחילה ישנן פרוצדורות שיש למלא כמו בחירת מדריך ופורטר (נושא החפצים), תשלום עבור אישורי המעבר בהרים (פרמיט). אנחנו התעקשנו על מדריך ששמענו אליו רבות (אטם) והסתבר כבר ביום הראשון שממש זכינו בו. הפורטר היה אחיו, דבר שיצר דינמיקה טובה במהלך הטיול.

ביומיים שלפני הטרק הצטיידנו בציוד המתאים לטרק, מעילי גשם, ביגוד טרמי ללילות, תיקים, שוקולדים, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים, אגוזים וכו'. עסק די יקר לטרק אחד, אך לא חסכנו בשום דבר, רצינו חוויה שלא תשכח. רכשנו גם מנשא לאריאלי, שלא השתמשנו בו בסוף, המדריך העדיף לשאת אותה על כתפיו כרבע שעה ביום במצטבר.

ההתרגשות היתה רבה, ממש חיכינו לטרק שיתחיל. עשינו הכנות רבות עם הילדים, הקננו להם את הבטחון שהם יכולים לעשות את זה, שאפשר לעצור תמיד כשרוצים, שהם יהיו יחידי סגולה שעושים את זה בגיל הזה.

ביום שלפני האחרון הגענו לסוכנות הנסיעות להכנות אחרונות ולפגוש את המדריך (אטם) והפורטר (שאנטה). כבר במפגש הזה אטם נתן לנו להרגיש בטחון, שאנחנו בידיים טובות, ושיהיה מדהים. חזרנו למלון מלאי ציפייה ליום למחרת שהחל בשעה 6 בבוקר.

יום 1 - יציאה מהמלון בשעה 6:30. אטם הגיע למלון ועזר לנו עם הציוד. צעדנו לנקודת המפגש שבה פגשנו חבר'ה ישראלים נוספים שיצאו גם לאותו הטרק. חברה איכותיים ורציניים, בדיוק כאלו שרצינו לפגוש במהלך הטרק. יצאנו עם האוטובוס ב- 8 בבוקר. בשעה הראשונה הנהג הוסיף עוד ועוד אנשים, וזאת למרות ששילמנו עבור הסעה פרטית. בכל עצירה הנער שאחראי על העלאת והורדת הנוסעים  קופץ ועולה לאוטובוס, ותפקידו להביא עוד נוסעים, ולדאוג שלכולם יהיו מקומות ישיבה. כמובן שיש באוטובוס בכל רגע נתון הרבה יותר נוסעים ממקומות ישיבה, ככה זה במזרח, אם יש טיפת מקום אפשר להדחס. הסתבר כבר בשעה הראשונה שהמדריך שלנו הוא המוביל מבין כל המדריכים, הכי מנוסה, מכיר כל פינה בטרק, את הגסט האוסים, המסעדות הטובות, ומקבל עדיפות על פני המדריכים האחרים. זכינו בו, לא רק שהוא בחור נעים, נחמד, ובעל גישה מדהימה לילדים, הוא היה הדה בסט.

נסענו כ- 6 שעות בכבישים יחסית נוחים והגענו ל- Besisahar. לאחר עצירה קלה עלינו על ג'יפ לכשעתיים של נסיעה קשה, בדרך עקלקלה ומלאה קפיצות, בתוך נחלים, סלעים ודרך צרה מאוד בחלקה. הדרך היתה משגעת, נוף ירוק, המון מים, נחלים ומפלים המתיזים המון מים לכל עבר.

לאחר שעתיים הגענו לנקודת העצירה הראשונה - הכפר Syange שגובהו 1,300 מטר. התאספנו בחדר האוכל, אנחנו וכל שאר המטיילים ופגשנו במשפחה עם ילדים, שאליהם חברנו בהמשך הטיול. זה היה ערב חג ראש השנה. קבענו עם כל יתר המטיילים להתאסף שוב בחדר האוכל בערב לחגוג יחדיו. דווקא כשרחוקים מהארץ הרבה יותר מיוחד לחגוג את החגים, ואף מדי פעם לעשות קידוש בשישי, ככה מרגישים את היחודיות שלנו.

כשקיבלנו את החדר הבנו שאלו יהיו התנאים שלנו במשך השבוע הקרוב והם ילכו ויפחתו. חדר קטן במיוחד שבקושי רב נדחסות שם 4 מיטות קטנות, מקלחת מחוץ לחדר ושירותים לעתים בפנים ולעיתים מחוץ לחדר. לא החלטתי עדיין מה עדיף, שירותים בחדר מלאים ברחשים וחרקים או מחוץ לחדר. בשעה 19 בערב הגענו לחדר האוכל. ברכות החג כבר היו מסודרות על מפה לבנה, היו אנשים שממש התכוננו לערב החג כמו שצריך. בירכנו, שרנו, הכרנו, שמענו את סיפור חייהם של חלק מהאנשים והלכנו לישון בציפייה והתרגשות ליום הבא.

יום 2 - השכמה בשעה 6:00, סידור תיקיים שהלך והתייעל בימים הבאים, נסיונות של כרבע שעה בערך להעיר את הילדים והתארגנות לארוחת בוקר. את ארוחת הבוקר מזמינים תמיד בערב שלפני, כך שהיא כבר מונחת על שולחננו בהגיענו לחדר האוכל. למעשה המדריך דואג לנו גם לשריון חדר בגסט האוס עוד לפני שמגיעים וגם לאוכל, מקבל הזמנה ומגיש לנו לשולחן. לאחר ארוחת הבוקר הבסיסית, שהיתה כמעט זהה במשך 7 הימים הבאים, התחלנו את ההליכה ליום קשה יחסית. את הבוקר התחלנו עם נוף מדהים לשמורת האנפורנה. עם צאתנו מהגסט האוס נגלה לפנינו מפל מטורף, זרם מים אדיר ומדהים ביופיו.

ההליכה ביום הראשון היתה לא פשוטה, עלייה די ארוכה כבר בהתחלה. לאורך הדרך רואים כפרים ושדות אורז אין סופיים. הנוף שנשקף ממש בתחילת הדרך פשוט מדהים, כולל את כל העמק ורכסי ההרים מסביב, זרימה של נחלים קטנים ומפלים אין סופיים מסביב. וכמובן את הנהר הזורם בשצף בתחתית העמק. לאחר הנוף המדהים, ירדנו ירידה ארוכה מאוד, ומיד התחלנו לטפס חזרה דרך הרבה כפרים קטנים. כאשר עוברים בכל כפר, מחכים לנו אנשי הכפר, הורים וטף מחוץ לבתיהם ומברכים אותנו לשלום. בצהריים עשינו הפסקת אוכל, בדרך כלל מרק שום בשבילי, ומרק נודלס ליקי ולילדים, לחם טיבטי טעים שמאפיין את המאפה המרכזי בהרים וכוס צ'אי. 

אור נהג לרוץ קדימה ולהעלם לנו מדי פעם, הסקרנות שלו והרצון ללכת לפני כולם גרמה לנו להחסיר פעימה מדי פעם ולרוץ לחפש אחריו. יקי רץ קדימה כדי לעצור אותו ואת הפורטר ומצא אותם במרחק של כקילומטר לפנינו ממתינים לנו ישובים על צוק.

אחרי שאכלנו ונחנו, צעדנו לכיוון הכפר השני. עברנו דרך יערות וגשרים תלויים והצטיידנו במקלות במבוק ששימשו אותנו להליכה. הגענו בשעה 17:00 לכפר Tal שגובהו 1,700 מטר. נעליים ספוגות במים, בגדים חצי רטובים, מגבות די מסריחות מיום הקודם, ואנחנו עייפים ומותשים. הסתבר גם שלאור נכנסו לרגל 2 עלוקות, כך שלקח די הרבה זמן ותחבושות לעצור את הדם. התארגנו בחדר בנסיון להבין כיצד פורקים חפצים בחדר קטן עם חצי שולחן, הזמנו מספר צלחות של דאל בט, האוכל המסורתי של נפאל, והאוכל שהזמנו בכל ארוחת ערב. צלחת עם תבשיל ירקות, תפוחי אדמה, אורז, צ'אפטי (פיתה דקה), יוגורט וחמוצים. אכלנו בחדר אוכל עם כל שאר המטיילים, שיחקנו מעט משחקי קלפים והלכנו לישון.

יום 3 - אותה פרוצדורה, השכמה בשעה 6, התארגנות, ילדים, ארוחת בוקר ויציאה מהגסט האוס בשעה 7:30. מיום זה ואילך הלכנו עם המשפחה שפגשנו ביום הראשון, כך שההליכה היתה קלילה יותר ומהנה יותר לנו ולילדים. הנוף הופך אט אט לנוף של מצוקים ונקיקים, כשמכל עבר ניגרים מים על פני המצוקים. בהמשך הדרך עברנו ממש בתוך מפל עצום, הורדנו נעליים ועברנו בזהירות בתוך מים שנשפכים מהמפל לשביל ובמורד ההר.

ישנם כמה רגעים יפים ובלתי נשכחים שננעצים בחוויה הכוללת את הטרק, וההליכה במפל היא אחת מהם. הדרך צרה, ההליכה היא בתוך מים רדודים בזרם עוצמתי, שמסכנים אותנו באיבוד שיווי משקל ונפילה מהצוק, ואנחנו בתחושת התרגשות, התפעלות וסיפוק רב מפלסים את דרכנו פעם אחר פעם לעבר השני של הזרם. בהמשך דרכו לכפר הבא מזג האויר אפשר לנו כבר לראות פסגה מושלגת שמבליחה בין ההרים.

הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות לכפר Danakyu שגובהו 2,200 מטר. יום שאמור לקחת כ- 4 שעות הליכה הסתיים ב- 8 שעות, סתם כי מרחנו את הזמן ועצרנו להפסקות נשנושים ומנוחה רבים. התמקמנו בגסט האוס משפחתי שעדיין לא סיימו לבנות אותו. קיבלנו חדר יותר קטן מהחדר הקודם, חדר אמבטיה מטר על מטר ומקלחת שלא עובדת. הזמנו את ארוחת הערב שהצריכה הכנות של כשעה וחצי והתקלחנו בהאט בקט (דלי מים רותחים ודלי מים קרים). אני אישית חיכיתי להזדמנות להתקלח בהאט בקט, זה נותן הרגשה של חיים כפריים ממש, וגם חוויה כיפית. מערבבים מים רותחים עם מים קרים ועל ידי דלי קטן שופכים את כל כמות המים על הראש ואז התחושה היא שמים רבים נשפכים על הראש בבת אחת ושוטפים את כל הגוף במהירות רבה. גם הילדים נהנו מהחוויה וביקשו לחזור עליה ביום למחרת.

בערב כבר מתחיל להיות קר בגבהים האלה, הוצאנו את המעילים מהתיקים, והתחלנו להתרגל לקור שליווה אותנו עד סוף המסע. לאחר המקלחת הגענו לחדרון קטן שבו אטם (המדריך) הבעיר בולי עץ באח קטן, ישבנו להתחמם ולהרגע קצת מההליכה. זו היתה גם הזדמנות טובה לשים את הבגדים הרטובים לייבוש, מפני שבחוץ בקור העז אין סיכוי שיתייבשו במהלך הלילה. בערב ישבנו לאכול את ארוחת הערב בחדר האוכל בביתם של המשפחה המארחת, שזו עצמה חוויה נחמדה, להכנס לרגע לחיים של משפחה אחרת ולגלות באמת כיצד הם חיים בהרים המבודדים. שעות הלינה הלכו והוקדמו מאחר והיינו מאוד מותשים וקמנו מאוד מוקדם בבוקר, כך שבשעה 20:00 כבר הלכנו לישון.

יום 4 - אותה רוטינה של בוקר ויציאה להליכה שחלקה קשה יותר וחלקה קשה פחות. ההבדל הוא שבבוקר זה כבר התעוררנו למראה הפסגה המושלגת של אחד ההרים. התחלנו את היום בטיפוס תלול של כ- 500 מטר, ולאחר מכן הלכנו קצת במישור, חצינו את הנהר, וטיפסנו עוד קצת. למעשה זהו הטיפוס הרציני היחיד. משם הדרך עוברת בשביל רחב של יער אורנים וברושים. עצרנו לארוחת צהריים שלקחה מעט יותר זמן מהרגיל ומיהרנו להגיע לגסט האוס לפני החשיכה. בשעות הצהריים התחילה להיות רוח חזקה ומזג אויר קר מאוד. לבשנו מעילים וכובעי צמר וצעדנו לגסט האוס. ההליכה עם המדריך ואחיו היתה חוויה בפני עצמה, שניהם אנשים מקסימים שדאגו לילדים, נתנו להם יד והרימו אותם כשהיה צריך. בשלב זה הילדים כבר ממש נקשרו אליהם והעדיפו ללכת לצידם.

לאחר כ- 8 שעות הגענו לכפר Chame שגובהו 2,630 מטר. כפר גדול יחסית, עם מעט חנויות. ביום זה מתחילים לראות את פסגות רכסי ההרים. בערב הלכנו למעיינות החמים שבתוך הכפר. 2 בריכות, האחת עם מים חמים במיוחד והשניה עם מים קרירים יותר. למרות שהיה די עמוס נהנינו מהרחצה במים החמים כשבחוץ קר מאוד ונוף עוצר נשימה. התקלחנו שם וחזרנו בחושך לגסט האוס, נעזרים בתאורת הפנסים שבידינו, ומדלגים בתוך שלוליות. האווירה בגסט האוס זה זכורה לנו כטובה ביותר, הגענו לבית משפחתו של המדריך של המשפחה שטיילנו איתם, כך שממש דאגו לנו.

יום 5 - קמנו בבוקר להרים המושלגים מסביבנו. יצאנו קצת אחרי שמונה, וההליכה היתה ברובה על דרך הג'יפים. הנוף בעיקר הררי עם פסגות מושלגת. אחרי כשלוש שעות הליכה הגענו למטעי תפוחים שבסופם מפעל אריזה ובית קפה. עשינו שם עצירה קטנה ואף התלבטנו אם להשאר שם ללילה, אך ויתרנו והמשכנו בהליכה.

בדרך עוברים גשר גדול מקושט בדגלי בודהה ולאחריו מתחילים טיפוס קל ומתון בשביל רחב שהופך לצר יותר עם טיפוס לגובה. מאחורינו נחשפים יותר ויותר הפסגות המושלגות. התחלנו לצעוד על סלע ענק וצר שעולה מהנהר. מצד ימין קיר סלעי שמכסה בשיפוע שלו כמעט את כל השביל ומותיר נתיב קטן להליכה, ומצדו שני צוק ענק ונהר שזורם מתחתיו. המשכנו עם השביל, חצינו את הנהר, והתחלנו טיפוס של חצי שעה ביער מחטים. 

לקראת סיומו של היער. הנוף הופך צחיח יותר, ומישורי, ולאחר כשעה הליכה הגענו לכפר Pissang שגובהו 3,250 מטר. הכפר מחולק ל- Lower Pisang בחלקו התחתון ול- Upper Pisang בחלקו העליון, אנחנו עצרנו בכפר התחתון. התארגנו בגסט האוס, שהתאים למשוואה של ירידה בתנאים עם העליה בהרים.  חדר קטן עוד יותר, קירותיו בולי עץ, חרקים בכל מקום, רצפתו רעועה וריח של עובש כבד. שם שהינו 2 לילות. הסיבה לשהות של לילה נוסף היא ההסתגלות לגובה. מגובה 3,000 מטר יש סכנה למחלת גבהים ולכן רצוי להתרגל בהדרגה לגובה.

הכפר בשעות ערב נראה די שומם וריק מאנשים, אך בבוקר החיים שם נראים אחרים לגמרי. זהו הכפר יפה וציורי, עם מתחם פעמוני תפילה ארוך במיוחד ומקדש בקצה העליון של הכפר.

אחרי לילה ארוך התעוררנו רעננים יותר ליום מנוחה.

יום 6 - יום מנוחה ב- Pisang. התעוררנו בבוקר שמסביבנו ההרים המושלגים נגלים במלוא צורתם, כאשר השמש מאירה אותם באור הכי יפה שיש. לכל מקום שהסתכלנו ראינו את הפסגות עוצרות הנשימה של הרי האנפורנה.

ניצלנו את השמש החמה לעשות כביסה ויצאנו לטייל מעט בכפר ולהעלות למקדש. אחרי שעה נפגשנו עם אטם ועלינו לכיוון Upper Pissang, לטיול בכפר ולתצפית ממנו על הנוף. הדרך ל- Upper Pisang יוצאת ממש ממרכז הכפר, ולאחר שחוצים את הנהר, עולים אין סוף מדרגות, מתפתלים בסימטאות הכפר, ובסוף מגיעים למנזר הבודהיסטי בפסגה. מהמנזר תצפית מדהימה על אנפורנה 2 ו- 4, ובכלל על כל האיזור. לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה שגם ממנה התפצית היתה הישר אל ההרים. ירדנו לכפר התחתון וישנו שם לילה נוסף.

יום 7 - יצאנו מוקדם מהרגיל כדי להספיק להגיע לנקודה האחרונה שלנו בטיול, שם חיכה לנו ג'יפ כדי להתחיל בירידה מטה. השעתיים הראשונות הן ברובן עליה והדרך משגעת, כולה מצויירת ברכסי הרים ובפסגות מושלגות. אחרי כ- 3 שעות מגיעים לשביל ישר והמוגני שאדמתו פודרה אפורה. הרבה חול מתחיל לעלות מהאדמה, כך שזה מפריע קצת להליכה, הגובה מקשה על הנשימה ואנו ממשיכים. בנקודה מסויימת לפתע נגלים ההרים ממש מקרוב, רכס משגע, התחושה היא שכמעט אפשר לגעת בשלג. זהו מקום מטריף, יפיפיה, מרגש וקסום, 360 מעלות של הרים מושלגים. 

נוף זה ליווה אותנו כמעט עד הכפר האחרון, כאשר ממש לקראת הגעתנו לכפר האחרון הוא השתנה להליכה בואדי יפייפה, כשבצדו האחד סלעים משוננים יפים מאוד ובצדו השני עדרי יאק שרועים בשדות. לקראת השעה 16:00 הגענו לכפר Manang שגובהו 3,540 מטרים. בכניסה לכפר יש עליה חדה של כ- 50-70 מטר אבל בגלל הגובה מרגישים כל צעד.

הגענו למנוחה קצרה, למפגש עם המשפחה שבילינו איתם בטרק ונפרדו דרכנו בבוקר הקודם. אנו נשארנו למנוחה בנקודה האחרונה והם במננג, הכפר הנוכחי. שתינו איתם קפה, חלקנו קצת חוויות ונפרדנו לאחר זמן קצר כדי להספיק להגיע לכפר הבא עוד לפני החשיכה.

כאן הפרידה היתה כבר כואבת, ושוב מתחיל קצת לדפוק הלב כשאני מקלידה ומתארת את התחושות. היה קשה לעזוב אותם, את המשפחה, את האנשים שליוו אותנו ובעיקר את ההרים. לדעת שאנו יורדים ברגע מה שעלינו 7 ימים, לעזוב את היופי הזה, התחושות העליאיות הללו, את חיי הכפר הפשוטים שאני ממש מכורה אליהם, לקום בבוקר מוקדם ולהתארגן ליום הליכה, להתעטף במלא שכבות ולהשיל אותם בהמשך היום, להתלבש שוב כשקר ולהוריד כשחם, לשבת בערב עם מטיילים בחדר האוכל כשהאש דולקת לצידנו, להתחמם, להעביר חוויות ולהרגיש הכי טוב בעולם. להתעורר בבוקר לקור עז, לפסגות מושלגות, לתחושה שהיום מתחיל אבל לא בדיוק רוצים שהוא ייגמר, שיש רצון עז לנצל כל רגע, לחוות את החוויה המשפחתית המטורפת הזאת שבאמת לא הרבה חווים, להיות אחד למליון!

התחלנו לרדת עם הג'יפ, עברנו במסלול שהלכנו במשך ימים ועיני דמעו, הילדים שאלו מדוע, עניתי להם שאני מאוד מתרגשת, שהם עשו את זה, שאנחנו גדולים מהחיים, שאני חווה את העוצמות של המקום וזה מסעיר, הראש ממש מסוחרר, שצריך לומר שלום ושזהו, הפרק הזה נגמר.

החשיכה החלה כבר בירידה, הגענו למקום הצר שמימינו התהום ומשמאלנו הצוק בשיפוע שחוסם את רוב השביל. זוהי דרך מסוכנת מאוד להליכה, ולנסיעה על אחת כמה וכמה. עשינו אותה בחושך, עם חששות אך בהצלחה. לאחר כשעתיים וחצי הגענו לכפר Chame שבו לנו ביום ה- 5. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

יום 8 - קמנו מוקדם ליום נסיעות קשה במיוחד. אני לקחתי כדור נגד בחילות, אכלנו ארוחת בוקר אחרונה בטרק והחלנו לרדת בג'יפ. וכפי שהבטיחו לנו ולא קיימו הוסיפו לנו עוד אנשים מעבר למצופה, למרות ששכרנו ג'יפ פרטי, לא נורא.
שוב אותן תחושות אך עם השלמה ותחושת גאווה מאוד גדולה. התחלנו לדבר על הטרק הבא, ידענו שעוד מעט נפרדים מאטם ומאחיו, לא רצינו שהרגע הזה יגיע. ידענו שלילדים זה יהיה רגע קשה ועצוב, עוד פעם פרידה, אך עכשיו מהאנשים שהיו כל כך טובים אלינו והיו חלק מאוד משמעותי בחוויה המטורפת הזאת.

לאחר כ- 7 שעות נסיעה בג'יפ, נסיעה קשה, דרך עקלקלה, סלעית, רטובה ומלאה פיתולים ועם אנשים נוספים שהריחו מריח של חוסר מקלחת במשך 7 ימי הטרק, הגענו לנקודת ההתחלה והסיום בסיסהר. המדריך דאג לנו למונית שתקח אותנו לפוקרה. לאחר שצ'יפרנו את המדריך והפורטר בטיפ שממש ממש הגיע להם הגיע רגע הפרידה.

הילדים נדבקו אליהם ולא הפסיקו לחבק אותם, חזרו לרכב ויצאו שוב ואני דומעת, שמה משקפי שמש אך לא מצליחה להסתיר, אומרת שלום יפה ונכנסת לאוטו.

שמורת אנפורנה, טרק סובב אנפורנה, המקום הכי יפה שהייתי בו, החוויה הכי עוצמתית שחוויתי, גאווה אדירה, פעם בחיים, לא פשוט פיזית אבל אפשרי, הכל תלוי באיך מתכוננים ומה משדרים לילדים ולעצמנו. מבחינתנו עשינו את מה שלא צפינו, עשינו את זה בגדול.

הבטחנו לעצמנו שנחזור לשם כשהילדים יגדלו, אור הציב לעצמו מטרה להגיע לפס (הפסגה) בגובה 5,416 מטרים, אנחנו מעודדים, לצאת לטייל, להתנסות, להרגיש באמת ולהתמסר לחוויה.


לאלבום התמונות המלא >> בגלריה יש ללחוץ על הלשונית "נפאל - טרק סובב אנפורנה"