ושישט 5-18.7.2019


הודו שחלמתי עליה

הרים מושלגים, ירוק מסביב, חיי כפר אותנטיים, עבודת כפיים, ילדים משחקים 5 אבנים, חופש ואושר גדול.

כל אלו ועוד חווינו בכפר הקסום ושישט.

ושישט הוא כפר קטן הממוקם מעבר לנהר המפריד בינו לבין מנאלי. הכפר מוכר בזכות המפלים המדהימים שיש בו, מעיינות חמים ומקדש עתיק בתוך הכפר. לושישט קסם מיוחד, נוף ירוק, ריחות, עננים שמכסים את ההרים המושלגים, חיי כפר קסומים, אוכל מצויין ומקומיים שחיים את הרגע.

שמעתי כמה משפטים בכפר הזה מהמקומיים שנתנו לי קצת פרספקטיבה אחרת לחיים, לחוות את המקום ולא לחשוב על המקום הבא, את ההווה להרגיש ולא להעמיס את הראש במחשבות, וזה באמת עובד.

התנתקתי לשבועיים מהמחשבות, מה נעשה מחר, מתי נעבור ליעד הבא, ועוד מחשבות רבות שהעסיקו אותנו ביום יום העמוס שלנו. ברגע שעשיתי את זה התחלתי להנות מהמקום שהיינו בו שבועיים קסומים.

התמקמנו בגסט האוס ששמו God’s Land, הממוקם באחד ממדרונות ההרים ומשקיף על הנהר, על הנוף הירוק, מטעי התפוחים והרי ההימלאיה המושלגים. הבנו שזו באמת היתה נחיתה רכה ומיד הרגשנו בבית.

בבוקר התעוררנו תמיד עם הפנים להרים מרעש המים מהנהר ממול ומפכפוכי הנחלים הקטנים מסביב. את ארוחת הבוקר נהגנו לעשות במאפייה ליד הגסט האוס שלנו. הקפדנו לחוות כל יום משהו נוסף ולטעום מהמאכלים השונים בכל מסעדה. חייבת לציין שכאן אנחנו קוצרים את הפירות בחינוך הילדים לאכול מה ששמים להם בשולחן, אפילו אם קצת חריף...

ביומיים הראשונים טיילנו בכפר והתחלנו להבין את הדינמיקה, את חיי השוק וההודים שמקיפים אותך ומבקשים שרק תבוא לראות את היצירות בחנות הקטנה שלהם. לאט לאט גילינו את חיי המקומיים, את היער העצום מסביב לרחוב הראשי, הדרכים הצדדיות, הדרך למפלים ואת המסעדות הטובות ביותר במקום הכי לא צפוי.

לאחר שהכרנו את הכפר התחלנו להרחיב את הטיולים שלנו לתוך היער והמפלים מסביב. בימי הטיולים במפלים קנינו פירות בשוק, הצטיידנו בסכין ויצאנו לדרך. במפל הקטן שנמצא במרחק הליכה של כחצי שעה מהכפר התאהבנו וזאת בזכות הנוף המרהיב והבריכות הקטנות. כשהגענו למפל הילדים מיד לבשו בגדי ים ובלי לחשוב פעמיים קפצו למים הקפואים. אני בינתיים הייתי חותכת לכולם פירות (שבקושי הצלחתי לטעום כי הם נחטפו מידי מהר) ויושבת לצפות בילדים נהנים.

בוושישט ראינו את חיי הכפר האמיתיים. אריגת בדים הנה חלק מהעשייה, כביסה שנעשית במים הרותחים שבמעיינות החמים, והחיים סביב הפרות. בכל בית מחזיקים לפחות פרה אחת וחייהם מתנהלים סביב הפרה וצרכיה. הנשים בעיקר סוחבות על גבן ממורד ההר ועד מעלה ההר עשבים למאכל ודואגות לצרכיהן של הפרות. כששאלנו מדוע בעיקר הנשים מבצעות את המטלות הפיזיות נאמר לנו שהם מאמינים שלנשים יותר כח פיזי מלגברים. היה לנו דיון די ארוך על כך, אך על אמונה אי אפשר להתווכח עם ההודים.

השביל שבין הגסט האוס למרכז הכפר עובר בין בתי המקומיים ואותו אהבנו במיוחד. ביומיים הראשונים הילדים פחדו לעבור בין הפרות וחששו לדלג בין הקקי שלהן, אך מהר מאוד הם הפכו להיות חלק מחיי הכפר ואת השביל החלו לרוץ עם כפכפים ובביטחון רב. לאחר כמה ימים כבר היינו מוכרים בכפר, הילדים הלכו ואמרו Hello לכל אחד שראו והפכו לאטרקציה בקרב המקומיים בעיקר.

כשחושבים על החיים בכפר ועל החיים שלנו מתחילים להבין שפשטות, צניעות, היש מאין וחיי הילדים "העשירים" ממלאים אותך ברוגע והסתכלות על היופי האמיתי.

במרכז הכפר, בין 2 מקדשים עמוסים במקומיים, נמצאים מעיינות חמים, נביעות של מים רותחים שמגיעים מהקרקע. החל מהשעה 19 נשות הכפר מתאספות במעיינות החמים בסמוך למקדש ומנקות עצמן מהיום הלא פשוט שעברו.

זהו מעיין טקס שנהגנו להשתייך אליו בכל ערב אני ו- 2 בנותיי.

מדהים לראות כיצד מקלחת פשוטה הופכת להיות חגיגה של ממש. המים רותחים אך ברגע שמתרגלים לחום הם ממש נהדרים. ברקע נשמעים קול פעמונים וצלילי המקדשים. הבנות משכו את תשומת לב ההודיות וכולן רצו לשחק איתן. אני הייתי מאושרת מהצבעוניות, החופש מסביב והכיף בלעשות דבר פשוט.

את אחד הימים הקדשנו למנאלי. בנסיעה של 10 דקות מהכפר מגיעים לשוק של ניו מנאלי. חיים אחרים לגמרי מחיי הכפר שחווינו. עיר הודית, מדרכות עמוסות בדאבות, מופעי רחוב שמנוהלים על ידי ילדים בני גילם של ילדינו, קבצנים וחגיגה של צבעים. את השהות בשוק העברנו בעיקר בקניית משחקים לילדים ודאגה שהילדים יהיו צמודים אלינו. לאחר מכן קפצנו לאולד מנאלי. אני מאוד הייתי סקרנית לגביה. חיפשתי את מה שהכרתי כל כך טוב לפני כ- 15 שנים. לא מצאתי. ראיתי בעיקר שלטים בעברית, הודים מדברים עברית ומנסים למשוך אותנו לבתי העסק שלהם ומלא מלא ישראלים. כמובן שפחות אהבנו וחזרנו די מהר לכפר שכל כך אהבנו.

את יום הולדתי חגגנו בכפר הסמוך סולנג. אטרקציות, רכבל, נוף מטורף, טיולי ג'יפים, אומגה ועוד חוויות.

נפרדנו מושישט לאחר שבועיים. היום אנחנו במנאלי לכמה ימים, משקיפים על ושישט שנמצאת בצד השני והלב נמצא שם.

ההמשך: עמק פרוואטי והכפרים באזור.