גואה 23.10-23.12.2019


חודשיים של מנוחה (נסטינג), הרגשה של בית, חוזרים לבישולים, כביסות ונקיונות, שגרת יום של בית ספר, בריכה, ים, סידורים וחברים.

הגענו לגואה אחרי טיול של 4 חודשים, שכולו מעברים בין ערים וכפרים כל כמה ימים, טיולים, טרק, 6 טיסות, ועם המון המון חוויות. רצינו קצת לעצור ולנוח, להרגיש בית. התכנון המקורי היה חודש ואז להמשיך דרומה. נשארנו חודשיים.

חוף פאטנם בגואה מוכר בקרב משפחות ישראליות, זהו מקום מגורים למשפחות בגואה, חלקם נשארים מס' חודשים וחלקם גרים שם, יוצאים כשהעונה מסתיימת וחוזרים חזרה לביתם.

אלו שגרים בפאטנם מחפשים פרנסה ומנצלים את הכישורים שלהם להכנסה כספית, מהכנת חומוס, חינוך, טיפולים אלטרנטיביים, יוגה וכד'.

הגענו לגואה במהלך סופה שהתארכה 3 ימים, כמעט ולא יכולנו לצאת מהבית. הסופה הרסה לא מעט מהטבע היפה שם ואת מקומות הבילוי. התמקמנו בבית דירות עם בריכה ומתקני שעשועים לילדים. התברר אחרי הסופה שהיו שם כ- 5 משפחות ישראליות.

בשבוע השני רשמנו את הילדים לבית ספר וידיה, בית ספר אנטרופוסופי שדוגל בגישה החופשית ומעצימה. הילדים למדו שם בעיקר אנגלית ואומנות והבינו שיש גישה נוספת ללימודים. הם דואגים לתזכר אותנו מדי פעם שהם רוצים בית ספר בסגנון הזה בשובם ללימודים בארץ, ואכן אנו שוקלים זאת ברצינות.

אני לקחתי על עצמי פרויקט ללימוד אנגלית, ולקחתי מס' שיעורים פרטיים בשבוע עם מורה פרטית דוברת אנגלית. לאריאל לא היתה מסגרת, אך היא נהנתה במהלך היום עם ילדים במתחם, ואנו זכינו להנות רק ממנה לכמה שעות.

מהר מאוד נכנסנו לשגרה של בית, חופש ומנוחה. בבוקר הילדים בבית הספר, אני בשיעור פרטי או במסעדה עם יקי, בצהריים בריכה וחברים, בערב ים, וארוחת ערב, או במסעדה או בבית. התאומים גם התנסו בשיעור גלישה אחד שהיתה להם חוויה כיפית. בין לבין שילבנו גם טיול למפלים, שייט דולפינים והליכה בשדות אורז.
האוכל הפך להיות משמעותי בגואה, ואני שאינני מתיימרת להיות בשלנית כלל, מצאתי את עצמי מכינה כמעט כל יום ספגטי ופנקייקים ומגישה לילדיי, לחברים שלהם ולשכנים, האמת בכיף אני אוהבת שהבית פתוח, כך היה גם בישראל וכך יהיה גם כשנחזור.

החודשיים בגואה היו מעניינים במיוחד. יצא לי להעמיק בסיפור האישי של חלק מהמשפחות שהגיעו לשם, כיצד אנשים מצאו את דרכם והגשימו את חלומם. אני חושבת שבחודשיים בגואה דיברתי עם יותר אנשים מעניינים מאשר ששמעתי במהלך כל חיי. אם באמת מתעניינים ושומעים לעומק את סיפור חייהם של אנשים שעשו תפנית אז זה פותח את הראש לכיוונים שלא חלמנו עליהם לפני כן.
בשבוע הראשון בגואה הכרנו זוג עם ילד קטן. במשך מס' שנים הם מטיילים בעולם עם הפוגות קצרות בארץ. האבא מנהל קבוצות של יזמים ונוודים שפיתחו עסק לעבודה מרחוק ומזה הם מתפרנסים, הוא הכיר לנו את העולם הזה והבנו שהרבה מאוד אנשים, איכותיים, שואפים ומצליחים לפלס את דרכם לעולם הדיגיטלי ויצירת הזדמנויות פרנסה מרחוק. האמא מציירת שיתופי פעולה עם חדרי אירוח בעולם ומכירתם למטיילים במחיר משתלם. היא מנהלת דף בפייס וביוטיוב שבו היא מקדמת את העסק. הולך להם לא רע בכלל.

בנוסף, הכרנו מטפלים אלטנרנטיביים, מורים ומדריכים, אנשים שפתחו מסעדות, גסטהאוסים וכו' ורובם ישראלים. לכולם ילדים שלומדים בבית הספר הפרטי בגואה וגרים באזור במשך מספר חודשים. לכל אחד יש סיפור מרתק אך בעיקר מעורר השראה.

תוך כדי מחשבות והרהורים לגבי ההמשך, עבודה מרחוק וטיול ומה באמת אני רוצה, קיבלתי הצעת עבודה לשיווק עסק, אך אחרי התלבטויות סירבתי, אני צריכה את השנה הנוכחית רק לטייל בלי מחויבויות נוספות על הראש.  

המנוחה בגואה גרמה לי גם לחשוב יותר על אבי, על כך שהוא איננו. גיליתי גם כמה עמוק היה הקשר בינו לבין אריאל, היו ימים רבים של בכי עמוק מאוד שהחל ממנה והתגלגל אלי, בהרגשה של געגוע רב. היא החלה לסרב להרדם בחושך כי היא טוענת שבאור היא מדברת עם סבא וחולמת עליו, מי יודע, אולי... תקופה זו היתה גם בדיוק מלאת שנה למותו. התחושות קשות אך הזכרונות טובים, בטוחה שהוא דואג אך גם גאה בי.

הכרנו אנשים נפלאים וחברים אמיתיים, הילדים זכו לתקופה מקסימה שהם לא ישכחו לעולם, לחברים שהציפו אותם, לילדים מקסימים ולהרבה חום ואהבה. בית הספר היתה חוויה מקסימה ומשמעותית. אור שיחק תפקיד ראשי במסיבת הכריסטמיס ועשה זאת בגדול והוא ממש פרח בתקופה זו, בית הספר עשה לו ממש טוב.

עם כל זה נזקקנו גם ללא מעט ביקורי רופאים או חידוש מלאים של פלסטרים ואמצעי חבישה אחד לכמה שבועות. חתך בראש לאור מקפיצה לא נכונה לבריכה, נפילה שלי ושל יקי מאופנוע, סתימה בשן, שבירת שן, אין סוף חתכים ברגליים ובברכיים. בסך הכל עברנו הכל בשלום.

אנחנו בתקווה שעוד נחזור לגואה, שאולי נצליח לממש את הפנטזיה של טיול ארוך מדי פעם. נראה, יש עוד כמה חודשים להתבשל במחשבות.