Milestone: 6 month


6 חודשים בטיול שאליו יצאנו בהחלטה של רגע, עברנו כבר חצי, חצי משמעותי בטיול. תוך כדי הבנו מה עשינו, מהו טיול משפחתי במזרח, איך משפחות נוספות עשו זאת ומה התחושות, איך הילדים משתלבים, איך אנחנו בתוך כל זה, איך זה להיות 24/7 עם בן הזוג ועם הילדים.

התחושות מעורבות, הן טובות, תחושה עילאית של השגיות, הגשמה, מנוחה לראש, שינוי יום יומי, עומס של חוויות, תרבויות, שוני, נוף, הוואי, להכיל את כל זה ולעבור הלאה. מהצד השני קושי, העומס בלתכנן, ליישם, לדאוג לילדים, לאוכל, ללימודים ולאיזון, והמרכיב המשמעותי ביותר בטיול משפחתי הוא הביחד, כל הזמן ביחד.

אז למדתי להנות מהרגע, לזרום כמה שיותר, לתכנן רק את היעד הבא קדימה, לא להשקיע יותר מדי בדברים הזניחים (כגון חדר במלון), לדבר כמה שיותר ולהכיר אנשים חדשים, לשמוע ולהחכים, ולתת לעצמי גם לפעמים את הפסק זמן, לקחת את המחשב ולשבת קצת רחוק, לבד ובשקט.

יקי הסתגל מהר, למד לאהוב את הודו מהר מאוד, הוא מתגעגע אליה עכשיו. הוא הבין את המשמעות של המשפט "או שאוהבים את הודו או שלא, וכשאוהבים רוצים להשאר". הוא מודה שזו החוויה הכי עוצמתית שחווה ושהצעד היה שווה כל חשש שהיה לו.

לילדים הטיול הזה מהנה ביותר וגם מורכב. מורכב כי כל כמה ימים הם קמים בחדר אחר, הם מכירים חברים טובים ועוזבים, הם מקבלים את אבא, אמא והאחים כל הזמן לטוב ולרע, ובעיקר הם מתרגלים למקום מסוים ועוזבים, הדבר שהכי קשה להם בטיול.
הבחנתי שלפני מעבר אור מתחיל להיות לא נינוח ועם מרדנות בתוכו ונוגה שומרת בתוכה אך כששואלים אותה היא מודה שקשה לה לעזוב. אריאלי עוד קטנה אבל בהחלט היו לה משברים קשים של פרידות מחברות טובות. במעברים בדרך כלל היא מבקשת יותר לדבר עם חברות בבית ועם המשפחה.

אז מה עברנו:

2 מדינות, 6 טיסות, נסיעה ושייט בכל סוג כלי רכב אפשרי, נסיעות ארוכות מאוד ומחשבות תוך כדי, טרק מדהים בהרי ההימלאיה, 19 מעברים בין ערים וכפרים, חוויות מטורפות, התבוננות בחיי האנשים הפשוטים, הכפריים, העוני והאושר, מדינות עולם שלישי, שווקים צבעוניים, ריחות וטעמים אחרים, הרגל לפלס את דרכנו בצדי הכביש או לצד מוקשי צואה של פרות, אין סוף מסעדות ומאכלים חדשים, סדנאות ושיעורים שונים (בישול, גלישה, יצירה, צורפות, מקרמה, דייג ועוד), הסתגלות להיות ביחד כל הזמן, פרידות מאנשים שהיו איתנו בחוויה שלנו וביום יום, וההבנה שאנו החברים היחידים האחד של השני ברוב הזמן.

ובאשר לרשימה שהכנתי בתחילת דרכי אציין נקודות:

  • היום כולנו מסוגלים יותר לשבת בחוסר מעש, לחכות לאוכל, לאוטובוס או לאחר ברוגע
  • הילדים התקרבו יותר האחד לשני ויצרו לעצמם את החוויות המשותפות שלהם
  • הילדים מבינים יותר שלחיות בבית יפה, מכונית גדולה או סתם ארון עמוס במשחקים, זה לא בהכרח מה שעושה אותנו מאושרים, הם ראו הרבה מאוד ילדים אחרים שחיים בבית רעוע בלי הרבה בפנים, שהיו מאושרים לא פחות מהם. הם מצאו לעצמם משחקים מהנים ממה שיש בטבע והעסיקו עצמם כל היום
  • הילדים מדברים על הטיול שלהם אחרי הצבא!!! ישששש!
  • הילדים רכשו לא מעט מילים באנגלית ומסתדרים יפה מאוד בשיחה
  • כשמשהו לא הולך אני מניחה, מבינה שזה לא אמור להיות שלנו
  • אנו מבינים יותר מה אנחנו רוצים בחיינו ולאן היינו רוצים להמשיך מכאן
  • הסקרנות אצלנו הולכת ומתעצמת, אנו רוצים יותר חוויות בחיים, הרבה יותר מאשר להשקיע בדברים אחרים שהם פחות חשובים לנו
  • זכינו להיות ביחד, להכיר יותר האחד את השני, לדבר יותר ולהבין יותר
  • למדתי להניח ולהרפות קצת מהילדים, שאני לא חייבת להעסיק אותם כל הזמן ולמצוא להם פעילות, הם עושים זאת טוב מאוד בעצמם. אני מבינה שהם כבר גדולים, עצמאיים ומסוגלים להרבה יותר דברים מאשר חשבתי קודם
  • למדתי שהיכן שטוב נשארים, לא חייבים לחפש כל הזמן מה צריך לשנות
  • למדתי להנות מהרגע ולא לחשוב על המחר
  • אנו אומרים תודה על מה שיש לנו, גם הילדים! אנו מבינים יותר שזה לא מובן מאליו

המסע הזה מלווה בהרבה מאוד רגשות, אנו צריכים להכיל את מה שקורה לנו בזמן קצר, לדעת להנות ולזרום. גם כשתכננו מראש הדברים השתנו בשניה. לא פעם קרה לנו שישבנו עם משפחה אחרת והם שינו את התוכניות שלנו ברגע, שרצינו להזמין כרטיס נסיעה/טיסה למדינה מסוימת ומצאנו את עצמנו מזמינים למדינה אחרת ביום למחרת.

אנו נרגשים להמשך, מתחילים קצת לדבר על החזרה, רוצים קצת יותר לנוח בחלק הזה של הטיול, לטייל ולחוות ועם זאת מדי פעם לעצור לשבוע או קצת יותר. התקציב הולך ומצטמצם יותר מאשר מה שתכננו אז גם את זה צריך לקחת בחשבון, פחות מעברים, יותר להשאר במקום אחד.
מקווים מאוד שהחוויות הטובות ימשיכו לעשות לנו טוב, שנדע היכן אנו טועים ונתקן, שנשמר את הטוב, שנדע להסתכל על חצי הכוס המלאה ושנמשיך בחיוך.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.