6 חודשים בטיול שאליו יצאנו בהחלטה של רגע, עברנו כבר חצי, חצי משמעותי בטיול. תוך כדי הבנו מה עשינו, מהו טיול משפחתי במזרח, איך משפחות נוספות עשו זאת ומה התחושות, איך הילדים משתלבים, איך אנחנו בתוך כל זה, איך זה להיות 24/7 עם בן הזוג ועם הילדים.
התחושות מעורבות, הן טובות, תחושה עילאית של השגיות, הגשמה, מנוחה לראש, שינוי יום יומי, עומס של חוויות, תרבויות, שוני, נוף, הוואי, להכיל את כל זה ולעבור הלאה. מהצד השני קושי, העומס בלתכנן, ליישם, לדאוג לילדים, לאוכל, ללימודים ולאיזון, והמרכיב המשמעותי ביותר בטיול משפחתי הוא הביחד, כל הזמן ביחד.
אז למדתי להנות מהרגע, לזרום כמה שיותר, לתכנן רק את היעד הבא קדימה, לא להשקיע יותר מדי בדברים הזניחים (כגון חדר במלון), לדבר כמה שיותר ולהכיר אנשים חדשים, לשמוע ולהחכים, ולתת לעצמי גם לפעמים את הפסק זמן, לקחת את המחשב ולשבת קצת רחוק, לבד ובשקט.
יקי הסתגל מהר, למד לאהוב את הודו מהר מאוד, הוא מתגעגע אליה עכשיו. הוא הבין את המשמעות של המשפט "או שאוהבים את הודו או שלא, וכשאוהבים רוצים להשאר". הוא מודה שזו החוויה הכי עוצמתית שחווה ושהצעד היה שווה כל חשש שהיה לו.
לילדים הטיול הזה מהנה ביותר וגם מורכב. מורכב כי כל כמה ימים הם קמים בחדר אחר, הם מכירים חברים טובים ועוזבים, הם מקבלים את אבא, אמא והאחים כל הזמן לטוב ולרע, ובעיקר הם מתרגלים למקום מסוים ועוזבים, הדבר שהכי קשה להם בטיול.
הבחנתי שלפני מעבר אור מתחיל להיות לא נינוח ועם מרדנות בתוכו ונוגה שומרת בתוכה אך כששואלים אותה היא מודה שקשה לה לעזוב. אריאלי עוד קטנה אבל בהחלט היו לה משברים קשים של פרידות מחברות טובות. במעברים בדרך כלל היא מבקשת יותר לדבר עם חברות בבית ועם המשפחה.
אז מה עברנו:
2 מדינות, 6 טיסות, נסיעה ושייט בכל סוג כלי רכב אפשרי, נסיעות ארוכות מאוד ומחשבות תוך כדי, טרק מדהים בהרי ההימלאיה, 19 מעברים בין ערים וכפרים, חוויות מטורפות, התבוננות בחיי האנשים הפשוטים, הכפריים, העוני והאושר, מדינות עולם שלישי, שווקים צבעוניים, ריחות וטעמים אחרים, הרגל לפלס את דרכנו בצדי הכביש או לצד מוקשי צואה של פרות, אין סוף מסעדות ומאכלים חדשים, סדנאות ושיעורים שונים (בישול, גלישה, יצירה, צורפות, מקרמה, דייג ועוד), הסתגלות להיות ביחד כל הזמן, פרידות מאנשים שהיו איתנו בחוויה שלנו וביום יום, וההבנה שאנו החברים היחידים האחד של השני ברוב הזמן.
ובאשר לרשימה שהכנתי בתחילת דרכי אציין נקודות:
המסע הזה מלווה בהרבה מאוד רגשות, אנו צריכים להכיל את מה שקורה לנו בזמן קצר, לדעת להנות ולזרום. גם כשתכננו מראש הדברים השתנו בשניה. לא פעם קרה לנו שישבנו עם משפחה אחרת והם שינו את התוכניות שלנו ברגע, שרצינו להזמין כרטיס נסיעה/טיסה למדינה מסוימת ומצאנו את עצמנו מזמינים למדינה אחרת ביום למחרת.
אנו נרגשים להמשך, מתחילים קצת לדבר על החזרה, רוצים קצת יותר לנוח בחלק הזה של הטיול, לטייל ולחוות ועם זאת מדי פעם לעצור לשבוע או קצת יותר. התקציב הולך ומצטמצם יותר מאשר מה שתכננו אז גם את זה צריך לקחת בחשבון, פחות מעברים, יותר להשאר במקום אחד.
מקווים מאוד שהחוויות הטובות ימשיכו לעשות לנו טוב, שנדע היכן אנו טועים ונתקן, שנשמר את הטוב, שנדע להסתכל על חצי הכוס המלאה ושנמשיך בחיוך.