אנחנו 4 חודשים לפני ואני מתחילה לתעד את המסע. מבחינתי המסע התחיל כשהכרטיסים נרכשו והתחלנו לספר ולדבר על ההרפתקה הצפויה. הפרפרים בבטן מתחילים להציף אותנו והם מהולים בהתרגשות רבה וחששות עד אין סוף.
הילדים כבר יודעים, התאומים מבינים קצת והקטנטונת יודעת שיש מדינה בשם הודו.
בימים אלו אני עוזבת את עבודתי ומתחילה לנשום, לתכנן, להכין ולנצל כל רגע.
מתעוררות אצלי מחשבות רבות, והן מלוות אותי ביום יום כשאני רואה את ההתנהלות שלנו עם הילדים, מה אני באמת רוצה בחיי, בחיי בן הזוג וילדינו.
יש אנשים שחולמים על מרצדס, אחרים על וילה בעיר ויש כאלו שחיים כפי המצופה מהם. יכול להיות שהם מאושרים. אצלי החלום היה תמיד לטייל, לצאת מהבית ולחוות חוויות חדשות, ליהנות מהרפתקאות, לחפש, לגעת ולחוות.
אני כל כך רוצה שהילדים שלי יחוו דברים חדשים, עולמות חדשים, יראו מהי אותנטיות, מה הכוונה להיות ילד מאושר כשאין לך הרבה מהחומר, ללמוד תרבויות, פלאי הטבע, לחוות שכרון חושים, צבעים, ריחות ומקומות רחוקים באמת.
מסכמת לי רשימה של דברים שהייתי רוצה שיקרו בשנה הזאת ומצפה להם:
והנה זה מתחיל....